אזרחים בעימות א-סימטרי: העימות בין ישראל לחיזבאללה וחמאס

שאול שי

 

תקציר

מאז תום מלחמת העולם השנייה ניכר שינוי בטבעם של מרבית העימותים והסכסוכים האלימים בעולם: מַעבר ממלחמות קונבנציונליות וטוטאליות בין מדינות לעימותים א-סימטריים מוגבלים (בדרך כלל נמוכי עצימות) בין מדינות לבין שחקנים לא מדינתיים (ארגוני טרור). המלחמות הקונבנציונליות לא נעלמו אך מספרן הצטמצם, ומספר העימותים המוגבלים הא-סימטריים הולך וגדל.

תהליכי האורבניזציה המאפיינים את העולם משפיעים גם על טבע העימותים והמלחמות. שדה הקרב בעימותים המוגבלים הא-סימטריים מצוי לעתים קרובות בסביבה אורבנית שבה אוכלוסייה צפופה, שארגוני הטרור פועלים מתוכה ומשתמשים בה כ"מגן אנושי". עיקר מאמצי הפגיעה של ארגוני הטרור מופנים לעבר האוכלוסייה האזרחית של המדינה היריבה, ולפיכך המרחב האזרחי, שהוגדר בעבר כ"עורף" תוך ניסיון לבדל אותו מה"חזית" שבה התנהלה הלחימה בין הצבאות, הופך בפועל לחזית הלחימה העיקרית.

הסביבה האופרטיבית בעימותים א-סימטריים מתאפיינת, כאמור, במעורבות גדלה של האוכלוסייה האזרחית העומדת במוקד העימות, ובטשטוש המושגים של עורף וחזית ושל מצבי רגיעה, חירום ומלחמה. אחד המאפיינים הבולטים של העימות המוגבל הא-סימטרי הוא שבניגוד למלחמה כוללת, לפחות אחד מהצדדים היריבים אינו משתמש במלוא עוצמתו. ההימנעות מהפעלת מלוא העוצמה הצבאית נובעת מרצון להימנע מפגיעה בחפים מפשע ומנזק סביבתי, על מנת לשמור על לגיטימציה מבית ומצד המערכת הבין-לאומית.

מכאן שבניגוד למלחמה הקונבנציונלית, שבה כל צד מנסה להגיע להכרעה או לפחות לניצחון שמשמעותו סיום מצב המלחמה, הרי בחלק מהעימותים הא-סימטריים הצד החזק אינו מנסה להכריע את יריבו ומסתפק בהשגת יעדים מוגבלים. לפיכך, המושגים הקלאסיים של ניצחון והכרעה, שבמלחמות הקונבנציונליות התבטאו בכיבוש שטח ובהשמדת האויב, דורשים בעימותים הא-סימטריים פרשנות חדשה המותאמת למאפיינים השונים של עימותים אלה.