בגידה במולדת, הבושה והפגיעה בכבוד האומה: סיפורה של ״אויבת העם״ טלי פחימה

הדס כהן

 

תקציר

בגידה במולדת היא אחד מהפשעים החמורים ביותר שאזרחי מדינה יכולים לבצע, ובישראל זוהי אחת משתי העבירות היחידות שעליהן ניתן עונש מוות. במאמר זה אני מציעה לחשוב על מונח הבגידה במולדת באופן שונה מהדרך הפורמלית שבה הוא מוגדר בחוק ובמערכת המשפט. ב״חצייתם את הקווים״ מנכיחים ה״בוגדים״ את הגבולות והטאבואים שאסור לחצות, ולכן התגובה הציבורית כלפיהם חושפת את החוזה החברתי הקושר את היחיד או היחידה המואשמים בבגידה לחברה, ובו בזמן קובעת את גבולות הפעילות הפוליטית המותרת להם. על מנת לעמוד על המורכבות והמשמעות של תגובה זו אשתמש במודל הכבוד שהגתה המשפטנית אורית קמיר, המחלק את המושג כבוד לארבע תת-קטגוריות שכל אחת מהן מתווה מערכת שונה של זכויות וחובות בין התושבים לבין המדינה, ובינם לבין החברה שבה הם חיים. במאמר אנתח את המקרה של טלי פחימה, אישה ישראלית יהודייה, אשר הועמדה לדין בשנת 2004 בגין בגידה במולדת, לאחר שנעצרה במעצר מינהלי והייתה האישה הישראלית היהודייה הראשונה שנגדה נעשה שימוש במעצר מסוג זה. במקביל נחשדה פחימה בקיום מערכת יחסים רומנטית עם זכריה זביידי, אז מראשי גדודי אל-אקצא בג׳נין, ובגינה היא הוקעה בישראל. מטרת הניתוח של המקרה של פחימה באמצעות מודל הכבוד היא לחשוף את הבנייתם של סנטימנטים ומיתוסים לאומיים ואת מנגנוני הכוח הממשטרים ציפיות לנאמנות של אזרחים ישראלים, המושתתות על מגדרם ועל זהותם של אלו החשודים בבגידה במולדת. באמצעות שימוש במתודולוגיה של ניתוח שיח ביקורתי אני מתייחסת לתגובה הציבורית למקרה של פחימה כתגובה פוליטית, אשר משקפת את הדרך שבה החברה הנבגדת מנסה להשיב את כבודה עקב הקלון שהטילה עליה ה״בוגדת״, ובה בעת ממשטרת את האזרחים ומחנכת אותם לנאמנות הנדרשת מהם.