דונלד טראמפ ו"הצל" היונגיאני במערב הפרוע
רחל קואסטל, מכללת סמינר הקיבוצים, תל-אביב
תקציר
מאמר זה מבקש להיעזר בפסיכולוגיית המעמקים של קרל יונג ואריך נוימן כדי להסביר כיצד הגיח דונלד טראמפ, מועמד שנוא ממסדית ונלעג תקשורתית, וניצח את הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2016, ומדוע התגובות לבחירתו ולאישיותו אופיינו בפאניקה מוסרית. בהסתמך על הדיאלקטיקה בין ארכיטיפ "הצל", המתייחס לחלקים האפלים והמודחקים של האישיות, לבין "הפרסונה", המסכה האשלייתית שאיתה אנו יוצאים לעולם, אטען במאמר זה שבחירתו של טראמפ והתגובות הקיצוניות לה הן ביטוי של האנרגיה החברתית האלימה שהשתחררה מפירוק מעטה "הפרסונה" שייצג הנשיא הקודם ברק אובמה, בעל התדמית הנקייה מרבב, ושל התפרצות הרגשות ה"ציליים" והלא תקינים פוליטית שהודחקו במהלך כהונתו. נוסף על כך, במאמר מועלית ההשערה שהארכיטיפ האמריקאי השורשי של "גיבור המערבון", המייצג דמות נערצת ש"הצל" שלה אינו מודחק, נותן רוח גבית לטראמפ; עוצמתו הרטורית מוסברת בכך שהוא מציע לבוחריו הזדהויות מושיעות וביטוי פומבי לרגשותיהם התוקפניים, אלה שאין להם לגיטימציה בשיח הליברלי והתקין פוליטית השלט בתקשורת המובילה, אך יש להם הדים של לגיטימציה במיתוס "המערבון". לבסוף, וכביטוי חברתי נוסף לפיצול בין "הצל" ל"פרסונה", המאמר בוחן את תנועת #MeToo, שנעשתה ויראלית אחרי בחירת טראמפ, ומזהה בה מוסרנות בינארית שבשמה היא מסמנת את הרוע ומעלה אנשים על המוקד, במסע כוחני של הפחדה ובִּיוּש (שיימינג). זוהי מוסרנות מפצלת שמקורותיה דתיים-פוריטניים, אך היא זוכה לתחייה מחודשת בתנועות התקינות פוליטית החילוניות, שגם הן אינן מכירות ב"צל".
| 29_no.4.pdf | 187 KB |