הטרגדיה האנושית בלוב: אזרחים בין פטיש הכשל המדינתי וסדן "המדינה האיסלאמית"

יהודית רונן

 

א. מבוא

בשלהי 2010-ראשית 2011 הציתו המוני אזרחים ברחבי העולם הערבי תבערות ענק של מרי מזוין למיגור משטרי הברזל במדינותיהם. התקשורת הבין-לאומית מיהרה להגדיר את גלי המרי כ"אביב הערבי". הלהבות התלקחו לראשונה בתוניסיה והתפשטו במהירות אל מצרים, לוב, סוריה ותימן, ואף ליחכו את אמירות בחריין שבמפרץ הפרסי, אך מנגנוני הביטחון והצבא הבחריינים, שתוגברו בסיוע חוץ, כיבו את האש בעודה באיבה. לא חלף זמן רב מאז התלקחות המרי עד שהתבררו מאפייניו והשלכותיו הדרמטיות על עיצוב הנוף הפוליטי, הכלכלי, הסוציו-דמוגרפי והאנושי במדינות המזרח התיכון ובמרחביהן הגיאו-אסטרטגיים האזוריים והבין-לאומיים. תהפוכות המרי הערבי סחררו אוכלוסיות גדלות והולכות במערבולות של הרס, ובלטו באלימותן, בפרישה הרחבה של מוקדי המחאה המזוינת, בהשפעות המידיות והמצטברות שלהן על החרפת התוהו ובוהו המשילותי עד לקריסתו, במקרים אחדים, ובממדים המזוויעים של הסבל האנושי. ההתקוממויות בלטו גם במטרותיהן השאפתניות ובהתגייסות העממית הנלהבת וחוצת השסעים הפנים-מדינתיים, ובלא מעט מקרים גם הבין-מדינתיים, להשגת יעדיהן. להבות המרי איכלו במהירות שורה של משטרים רודניים שהשכילו לשמור על סדר מדינתי במשך שנים רבות, במידה רבה במחיר דיכוי אכזרי. עם הפלת המשטרים סימנו המוני המורדים ברחבי העולם הערבי מטרות חדשות, שעיקרן היה שיפור דרמטי באיכות חיי האזרחים בכל מערכות החיים תוך בניית סדר מדינתי חדש ומיטיב על חורבות המשטרים שנהרסו (על "האביב הערבי" ראו רבי, 2016; פודה ווינקלר, 2017; Owen, 2012; Gerges, 2013; Friedman and Maddy-Weitzman, 2014; Gelvin, 2015).

בשלהי 2016, שש שנים לאחר פרוץ המרי, להבות האש ממשיכות להיתמר לגבהים ולהזין בעוצמה את התהליכים האנרכיים ומערערי המסגרת המדינתית, ובראשם מלחמות האזרחים, בלא מעט מזירות המרי הנזכרות ובכללן בלוב. קריסת המשילות או היעדר משילות אפקטיבית ברוב מדינות המרי, והמשך הבעבוע של לחצים פנימיים רבי עוצמה עקב אי-יכולתן של ההנהגות להציע פתרונות לתביעות ולמצוקות הקשות של המדינות ושל חברותיהן, יצרו ריק פוליטי וכאוטי שאליו נשאב ערב רב של שחקנים חמושים – פנים-מדינתיים, חוץ-מדינתיים ולא מדינתיים. בלטו ביניהם מיליציות מקומיות למיניהן וארגונים מיליטנטיים שמזדהים עם ערכי האיסלאם הג'יהאדיסטי ופועלים להשלטתם במרחב הערבי ואף מחוצה לו, ובראשם ארגון המדינה האיסלאמית. האפקט האפידמי של תהפוכות המרי, המוכר כ"אפקט הדומינו", וממדיו של האסון ההומניטרי – ובראשם ההימלטות של מיליוני פליטים ומהגרים מאזורי מחייתם מוכי הקרבות ומסכני החיים במרחב הערבי ובסביבתו אל מדינות ערביות שכנות ואל אירופה, במידה רבה דרך לוב – ציינו שיא של טרגדיה אנושית שכמוהו לא נרשם מאז מלחמת העולם השנייה ומאז הקמת מדינות ערב באמצע המאה ה-20.

האנרכיה הפוליטית חוצת מערכות החיים, זוועות המלחמות ומשכן הארוך, התרסקות הביטחון המדינתי והאישי והרס הכלכלה ערערו קשות את חוסנה של המדינה והגבירו את מצוקת אזרחיה ואת ייאושם. לוב שאחרי קד'אפי, בדומה למדינות מרי נוספות בעולם הערבי ובסביבתו הגיאו-אסטרטגית האפריקנית – ובמיוחד בדומה למדינות הסהל הגובלות בלוב או קרובות אליה – הידרדרה במדרון הכשל המדינתי לנקודת השפל של מדינה כושלת (על "מדינה כושלת" ראו רבי, 2016; Zartman, 1995; Rotberg, 2004; Ronen, 2016).

שבירת המסגרת המדינתית או התרופפותה והסלמת העימותים הפוליטיים והצבאיים ניזונו לא רק ממאפייני המדינה, מתפישות העולם והזהויות השונות של מרכיביה השבטיים, האתניים, הסוציו-כלכליים, הפוליטיים, הגאוגרפיים והאחרים ומניגודי האינטרסים ביניהם. לצד קווי השוני והניגודים הפרימורדיאליים וזרמי העומק של הזיכרון ההיסטורי רב הקובלנות, התפתחו במהלך המרי ובעקבותיו תהליכים מזדמנים, דינמיים וסינרגטיים, המשנים את מאפייניהם ואת התנהלותם תוך "תנועה" בלתי פוסקת ותגובה לאירועים ולהתפתחויות בשטח. הפעילות האינטרסנטית והנחושה של קבוצות הכוח החמושות, שזיהו את חולשת המסגרת המדינתית וניצלוה לקידום מטרותיהן, החישה את המפולת המדינתית והעצימה את ממדי האסון האנושי. השחקנים הפנים-מדינתיים, החוץ-מדינתיים והלא מדינתיים, ובראשם תנועות הג'יהאד, רקמו בריתות טקטיות חדשות ופירקו אותן חדשות לבקרים על פי צורכיהם המשתנים, בהחריפם את הסיכונים למסגרת המדינתית ולחיי אזרחיה.

לוב היא דוגמה מובהקת לזירה מדינתית שבה מילאה התערבות פוליטית וצבאית חוץ-מדינתית – ערבית ובעיקר מערבית – תפקיד מכריע בעיצוב מהלך המרי הערבי ותוצאותיו, ששיאן היה הפלת המשטר בקיץ 2011. התערבות זו עיצבה במידה רבה את זירת הפנים הלובית ואת סבל אזרחיה במהלך המרי ובעידן בתר-קד'אפי Chorin, 2013; Ronen, 2013)). השפעות המרי הערבי בלוב ובמדינות המרי הערביות האחרות בלטו בדו-כיווניות שלהן: לא רק ממרחבי החוץ אל הזירה המדינתית המדממת, אלא גם מן הזירה המדינתית המלחמתית אל עבר זירות החוץ הגיאו-פוליטיות והאסטרטגיות – הערבית, המזרח-תיכונית, האפריקנית והבין-לאומית. השפעות גומלין אלה התכתבו במובהק עם הספרות האקדמית המצביעה על זליגת ההשפעות בין זירת סכסוך פנים-מדינתית לזירות סכסוך אזוריות ובין-לאומיות. תהליכים אלה מוכרים היטב בספרות האקדמית הרלוונטית למרחבי היבשת האפריקנית, שבצפונה – המוכר גם כאזור המגרב – ממוקמת המדינה הלובית. החוקר הניגרי גנרל אולוסגון אובאסנג'ו, שהתמקד בחקר סכסוכים באפריקה, הדגיש את הטיעון הרלוונטי ליבשת האפריקנית וטען כי "לא תיתכן הפרדה בין המקורות הפנים-מדינתיים לבין אלה החוץ-מדינתיים של הקונפליקט עקב פעולת גומלין דינמית בין השניים" (Obasanjo, 1991: xvi).

הסוגיה המרכזית הנידונה במאמר זה היא הדרמה האנושית רבת האימה והסבל בזירת התהפוכות של המרי הערבי בשנים 2011–2016, תוך התמקדות בבחינת מקרה החקר הלובי. חדירת השחקן הג'יהאדיסטי החדש יחסית והמוכר כארגון המדינה האיסלאמית אל הטריטוריה הלובית בסתיו-חורף 2014, כאשר הלהבות של מלחמת האזרחים אפפו את המדינה הלובית ואת חברתה זה כמה חודשים, ציינה התפתחות דרמטית וחוללה או האיצה שינויי נוף פוליטיים, צבאיים-ביטחוניים, דתיים, כלכליים, סוציו-דמוגרפיים ואחרים. תקיעת היתד של המדינה האיסלאמית בלב הפוליטי והכלכלי של לוב ברצועת החוף הים-תיכונית סחררה את המדינה בשני מעגלי מלחמה – מלחמת האזרחים ומלחמת המדינה האיסלאמית להעמקת אחיזתה. שתי מלחמות אלה והגברת הטרור והאימה על ידי המדינה האיסלאמית תוך העצמת הטרגדיה האנושית בלוב ובסביבתה הגיאו-פוליטית האזורית והבין-לאומית הן לב המאמר (על המדינה האיסלאמית ראו שוויצר ועינב, 2015; ווריק, 2016; רבי, 2016).