check
המחלוקת על פעולות הגמול של צה"ל בגבול ירדן בשנים 1953 - 1956 ("מקיביה ועד קלקיליה") | פוליטיקה

המחלוקת על פעולות הגמול של צה"ל בגבול ירדן בשנים 1953 - 1956 ("מקיביה ועד קלקיליה")

מבורך כהן / המחלקה ליחסים בינלאומיים, האוניברסיטה העברית

המחלוקת על פעולות הגמול של צה"ל בגבול ירדן בשנים 1953 - 1956 ("מקיביה ועד קלקיליה")

גיליון 30 | 2021 | הסמינר לארכיון: פרקים בהיסטוריה של מדיניות החוץ הישראלית

מאמר זה מבקש להציג את התפתחות מדיניות הגמול של ישראל מול הזירה הירדנית בשנים 1953 - 1956, ולהסביר את ההחלטה לאמץ את מדיניות הגמול ולהתמיד בה, למרות המחירים והאתגרים שהציבה.

עם תום מלחמת העצמאות מצאה עצמה ישראל מתמודדת עם תופעה חדשה ונרחבת של הסתננות לצורך ביצוע פעולות טרור. נוכח הנזקים והאבדות נאלצה המדינה הצעירה לפתח כלים להתמודד עם האתגר שניצב לפתחה: תחילה בדמותן של פעולות מגננה, ואחר כך גם באמצעות מדיניות התקפית של פעולות גמול. הגיבוש והיישום של מדיניות הגמול לוו במחלוקות עמוקות בין הממסד הביטחוני, בהנהגת ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון, לבין אנשי משרד החוץ, בהובלת שר החוץ משה שרת; שכן לצד ייעודן המרכזי לענישה ולהרתעה (ולמטרות נוספות במישור הפנימי והצבאי) היה טמון בפעולות אלו פוטנציאל של ממש לנזק מהותי ועמוק, מדיני וצבאי, למדינת ישראל.
המסקנה המרכזית העולה מניתוח כלל המקרים – בהסתייגות הנדרשת – היא שגישתם הבסיסית והמיידית של בן-גוריון ושרת באשר לתגובה הרצויה לכל אירוע טרור שהתרחש הוכתבה בראש וראשונה ממדיניות הגמול שלהם, שנגזרה מתפיסת עולמם. עם זאת, בחלק מהמקרים אפשר לזהות גם הסבר אחר: ניתוח רציונלי נוכח אילוץ חיצוני קונקרטי אצל בן-גוריון, והשפעות של הפוליטיקה הפנימית אצל שרת.