הסדר העדה הדתית במשפט הישראלי כמנגנון של שליטה ומיון אתני

גל אמיר

 

תקציר

 

העבודה עוסקת בביקורת ההסדר במשפט הישראלי הנוגע לתחום המעמד האישי, שעיקרו הסדרת הנישואים והגירושים. הסדר זה, המכונה "הסדר העדה הדתית", מקבע כל אדם בסיווג אתני קשיח שבמסגרתו עליו להסדיר את ענייניו המשפחתיים. העבודה מניחה כי להסדר יש תפקיד חשוב במנגנוני הבקרה והשליטה האתניים הפועלים במדינת ישראל, בוחנת את ההנחה כי מדובר במנגנון שליטה ומתווה את הדרך שבה פועל מנגנון זה, תוך בחינת ממצאים אמפיריים באשר לפעולתו בנוגע לקבוצות אתניות שונות – יהודים ונוצרים יוונים-אורתודוקסים – שישמשו כמקרי מבחן.

מנגנון שליטה זה פועל במיוחד כלפי הערבים אזרחי ישראל בצורה של פילוגם לעדות ובידולם זה מזה, אך הוא בעל חשיבות רבה גם לגבי אוכלוסייתה היהודית של המדינה. ההסדר מסייע לקבוע מי ייחשב שייך לקבוצת הרוב ה"לא ערבית" וייהנה מן היחס הניתן לקבוצת הרוב, ומי ייחשב שייך לקבוצה ה"ערבית" ויהיה כפוף למנגנוני השליטה המופעלים כלפיה. ההסדר מגבש את זהותן של הקבוצות האתניות סביב קווים קבועים מראש, מלכד אותן ומתיך אוכלוסיות של מהגרים אל מקומן ה"נכון" בחברה הישראלית.

ניתוח מסוג זה של הסדר העדה הדתית טרם התבצע. יש שעמדו על תפקידו כמנגנון שליטה אתני או מגדרי, ויש שמיקמו אותו בהקשר רחב יותר וחיפשו את הרציונל העומד בבסיסו מעבר לרציונל הדתי המהווה לרוב את מוקד הדיון בהסדר; אך עדיין לא נבחנה לעומק הדרך שבה מבצע ההסדר את תפקידו כמנגנון של שליטה, בקרה וסיווג אתני. עבודה זו מנסה לתת מתווה לבחינה מסוג זה.