השלום הדמוקרטי – גורמים מבניים ונורמטיביים, 1946–1986*

זאב מעוז וברוס ראסט

תקציר

מדינות דמוקרטיות מוּעדות על פי רוב לסכסוכים ולמלחמות באותה מידה כמו מדינות שאינן דמוקרטיות, אולם רק לעתים נדירות אירע שדמוקרטיות התנגשו זו בזו בסכסוך אלים. במאמר זה אנו מראים תחילה כי הדמוקרטיה, לצד גורמים אחרים, היא שאחראית להעדרם היחסי של סכסוכים. לאחר מכן אנו בוחנים שני מודלים מסבירים: על פי המודל הנורמטיבי, דמוקרטיות אינן נלחמות זו בזו מכיוון שנורמות של פשרה ושיתוף פעולה מונעות מניגודי האינטרסים ביניהן להסלים לכדי סכסוכים אלימים; לפי המודל המבני, תהליכים פוליטיים מורכבים של גיוס תמיכה ציבורית מטילים מגבלות מוסדיות על מנהיגי שתי הדמוקרטיות המתעמתות ומוציאים מכלל אפשרות את הסכסוך האלים. באמצעות מערכי נתונים שונים בנוגע לסכסוכים בין-לאומיים ובעזרת אינדיקטורים מרובים, מצאנו כי: 1) לדמוקרטיה כשלעצמה השפעה שלילית עקבית ואיתנה על ההיתכנות של סכסוך או של הסלמה בדיאדה; 2) הנתונים תומכים הן במודל הנורמטיבי והן במודל המבני; 3) התמיכה במודל הנורמטיבי היא עקבית ואיתנה יותר.