יציאה יזמית כתגובה לחוסר שביעות רצון משירותים ציבוריים

ענת גופן

 

תקציר

בעקבות עבודתו המכוננת של הירשמן (Hirschman) יציאה, קול ונאמנות (Exit, Voice and Loyalty), תגובת יציאה בשל חוסר שביעות רצון משירותים ציבוריים מתוארת לעתים קרובות כהחלפה של ספק שירותים אחד במשנהו, בהתאם לזמינותן של חלופות. מאמר זה מבקש להעשיר את הטיפולוגיה של הירשמן באמצעות הגדרת מושג חדש, "יציאה יזמית" – תגובה המתרחשת כאשר אזרחים מפסיקים לצרוך את השירות תוך שהם לוקחים יוזמה ויוצרים חלופה בת קיימא בעצמם. ההיבטים המעשיים של יציאה יזמית מנותחים להלן בהתבסס על חמש דוגמאות: לידת בית מתוכננת, חינוך ביתי, שיטור קהילתי, שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים ומועדוני התביעות במערב האמריקני. בעוד תפקידיהם של אזרחים במרחב השירות הציבורי מתוארים כ"משתתפים", "צרכנים", ו"יצרנים-שותפים", יציאה יזמית ממחישה את התפקיד היזמי שאזרחים יכולים למלא. בדומה לסוגים האחרים של יציאה, יציאה יזמית הופכת למשמעותית אם צורת השירות החדשה מתקבלת בחברה, במיוחד כאשר היא משקפת אי-היענות למדיניות הקיימת, והופכת הדיוטות לספקים של שירותים מקצועיים.