מדוע הסכמי שלום מחזיקים מעמד בסיום חלק ממלחמות אזרחים אך לא בכולן?
גורמים פנים-מדינתיים וחוץ-מדינתיים ליציבות הסכמי שלום

 

 

ירון סלמן Yaron Salman

 

תקציר

מאמר זה דן בשאלה כיצד ניתן ליישם בהצלחה הסכמי שלום הנחתמים לאחר מלחמות אזרחים. בניסיון להשיב לשאלה זו התמקדו מחקרים קודמים בעיקר בתרומתם של הסדרי שיתוף בשלטון או של התערבויות חיצוניות, אך מסקנותיהם אינן מספקות. מאמר זה נוקט גישה אחרת, ונטען בו שלפחות ארבעה גורמים פנים-מדינתיים וחוץ-מדינתיים משפיעים על היכולת ליישם בהצלחה הסכמי שלום בסיום מלחמות אזרחים: (1) הסכם הכולל מנגנונים של שיתוף בשלטון לשם בניית מערכת פוליטית יציבה; (2) הכרה פוליטית בארגונים המתקוממים ופירוק המיליציות הצבאיות; (3) התערבות כוחות שמירת שלום "רב-ממדיים"; (4) שיתוף פעולה של הצדדים בתוך המדינה עם כוחות המשימה ה"רב-ממדית". על מנת לבחון את הקשר בין הגורמים הללו ובין הצלחה ביישום של הסכמי שלום נערכה בדיקה השוואתית מובנית הממוקדת במקרה של אל סלבדור ובמקרה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. בניגוד למחקרים קודמים, ממצאי המאמר מדגישים את הצורך לבחון בו-זמנית צירוף של כמה גורמים, פנימיים וחיצוניים. מאמר זה גם מציע למעצבי מדיניות להתמקד בניסוח הסדרי שיתוף בשלטון צבאיים הכוללים פירוק מיליציות צבאיות ומיסוד צבא לאומי ייצוגי. כמו כן, מבחינה תיאורטית המאמר מדגים את היתרונות ואת התרומה של הרחבת התערבויות חיצוניות למשימות רב-ממדיות הכוללות הן מרכיבים צבאיים והן מרכיבים הומניטריים. ממצאי המאמר מצביעים גם על חשיבות ההבחנה בין משימות שמירת שלום רב-ממדיות טיפוסיות לבין משימות שמירת שלום רב-ממדיות הנושאות אופי של ממשל זמני במדינת היעד. מבחינה זאת, ייתכן שגורמים המעוניינים להביא לסיום סכסוכים פנימיים באמצעות חתימה על הסכם שלום צריכים להתייחס לאפשרות של ממשל זמני חיצוני מטעם האו"ם במקרה שבו נוצר חלל מנהיגותי עקב המלחמה.