לטם בסן-נייגט / המחלקה ליחסים בינלאומיים, האוניברסיטה העברית

ליבי במערב: הבניית הזהות המערבית בישראל על רקע "שאלת קוריאה" ב-1950

גיליון 30 | 2021 | מכיתת הסמינר לארכיון: פרקים בהיסטוריה של מדיניות החוץ הישראלית

מאמר זה מבקש לבחון את תמיכת ישראל בהחלטה 83 של מועצת הביטחון של האו"ם ב-1950, הקוראת להפסקת התוקפנות הצפון-קוריאנית ולתמיכה בדרום, תוך זניחת מדיניות החוץ שהייתה נהוגה עד אז והתבטאה בעקרון "אי-ההזדהות".

פוליטיקאים, אנשי תקשורת ואזרחים מן השורה נוטים כיום להתייחס לישראל כמדינה מערבית. אולם עם קום המדינה ב 1948- נקטה ההנהגה הישראלית מדיניות חוץ ניטרלית שהתבטאה בעקרון ״אי-ההזדהות״, שלפיו ישראל אינה מזוהה עם הגוש המערבי או המזרחי במלחמה הקרה. מדיניות זו הופרה ב-1950 עם תמיכת ישראל בהחלטה 83 של מועצת הביטחון, החלטה פרו-אמריקנית הקוראת להפסקת התוקפנות הצפון-קוריאנית ולתמיכה בדרום. ההחלטה הישראלית לא הייתה ברורה מאליה לאור הסיוע הביטחוני והמדיני שהסובייטים העניקו לישראל עם קום המדינה. מחקרים קודמים שניסו להסביר החלטה זו עסקו בגורמים הביטחוניים, הכלכליים והמדיניים שהניעו את ישראל, כמו גם בריחוק האידיאולוגי מברית המועצות שההנהגה הישראלית חשה. במחקר זה אבקש לבחון שאלה זו מחדש דרך חקר הזהות ביחסים הבינלאומיים, תוך ניתוח שורה ארוכה של מסמכים ראשוניים, חלקם נותחו בעבר וחלקם נחשפו לאחרונה. אבקש לטעון כי ההנהגה הישראלית חשה קרבה זהותית, נורמטיבית ותרבותית למערב ולכן ראתה עצמה כחלק מאותה זהות בינלאומית משותפת. הדיון בשאלת קוריאה הונע במידה רבה מן הקִרבה הזהותית למערב ואִפשר להנהגה הישראלית, בתורה, להבנות את זהות המדינה כזהות מערבית במערכת הבינלאומית.