צריך שניים לטנגו: מבט מוסדי על ממשלות ישראל והסוכנות היהודית בראי מדיניות הקליטה

 

עדי בינס ואורי ארבל-גנץ

 

תקציר

מאמר זה עוסק ביחסי הגומלין המוסדיים והפוליטיים שבין ממשלות ישראל לסוכנות היהודית ומבקש לענות על השאלה: מהם המאפיינים של יחסי הגומלין בין שני המוסדות וכיצד הם משפיעים על מדיניות הקליטה? ומזווית אחרת – עד כמה הצליחה המדינה באמצעות שימוש בכוחה המוסדי לרכז תחת אחריותה את קביעת מדיניות הקליטה ויישומה? נבחן את המאפיינים הללו באמצעות מאפיינים מוסדיים תיאורטיים. טענתנו היא שאף על פי שהריבונות נתונה בידי הממשלות, הן לא תמיד ריכזו בידיהן את תחום הקליטה, וחלוקת האחריות עם הסוכנות לא היטיבה בכל המקרים עם העולים בשל הדינמיקה המורכבת של היחסים בין המוסדות; או בלשון המאמר – הטנגו לא היה מתואם בין שני הרוקדים. מהניתוח עולה כי מעמדה הייחודי של הסוכנות הקשה על הממשלות להסדיר את יחסי הגומלין ביניהן ואפשר לסוכנות להפוך לארגון המוביל דה פקטו את המדיניות הלאומית בתחום הקליטה. מצב זה תאם את האינטרסים של שני המוסדות, שיחסיהם מאופיינים בשיתופי פעולה לצד תחרות, אך המדיניות הציבורית נפגעה מכך.