מלחמת האזרחים בסוריה – הטרגדיה האנושית וכישלונה של הקהילה הבין-לאומית
אייל זיסר
תקציר
במרץ 2011 פרצה בסוריה מהפכה שראשיתה מחאה מקומית ומוגבלת, ובעיקר נטולת אלימות, שהתלקחה באזורי הכפר והפריפריה של המדינה. בתוך חודשים בודדים הפכה מהפכה זו למלחמת אזרחים עקובה מדם שלבשה גם צביון עדתי, וגרוע מכך – צביון דתי שעניינו מלחמת קודש (ג'יהאד). לצד זאת הפכה גם סוריה לשדה קרב ושמא לזירת מאבק אזורית ובין-לאומית שבה משמשים הצדדים הלוחמים "חיילים" על לוח השחמט במשחקם של המעצמות הגדולות ושל כוחות אזוריים.
באמצע שנת 2016, בתום חמש שנות מלחמה עקובה מדם, עמד כבר מספרם של ההרוגים בקרבות על כחצי מיליון נפש. כעשרה מיליון סורים, כמחציתה של האוכלוסייה במדינה, איבדו את בתיהם, וכשמונה מיליון מהם אף הפכו לפליטים מחוץ לגבולות ארצם. שלושה רבעים של המשק הסורי ושל התשתית המשקית והכלכלית במדינה חרבו או הושמדו במהלך הקרבות.
נוכח הטרגדיה האנושית שפקדה את סוריה בלטו החידלון וחוסר המעש של הקהילה הבין-לאומית, וממילא כישלונה להושיט סיוע למיליוני סורים במצוקתם ואף להביא לסיומה של המלחמה. כישלון זה היה תוצאה של שיתוק מובנה של המוסדות הבין-לאומיים, כמו גם של חוסר אכפתיות או לכל הפחות רפיסות מוסרית שהפגינו מדינות העולם נוכח האתגר שמולו ניצבו בסוריה.
| 27_no.3.pdf | 1.28 MB |